היסטוריה קצרה של גילוי הניוביום
בשנת 1801, הכימאי הבריטי צ'ארלס האטצ'ט גילה ניוביום בדגימת עפרה במוזיאון הבריטי, שנשלח ב-1734 על ידי ג'ון ווינתרופ מקונטיקט, ארה"ב. מכיוון שניוביום וטנטלום מאוד דומים, הוא חשב בתחילה שהם אותו חומר. אבל מאוחר יותר הוא גילה שהתרכובת שבודדה מהמינרל הזה לא הייתה חומצה כרומית אלא תחמוצת של מתכת לא ידועה. מכיוון שהמינרל הזה הגיע מארצות הברית שגילה קולומבוס, על מנת להנציח את מקורו, קרא האטצ'ט לעפרה זו קולומבייט (קולומביום). למעשה, מכיוון ששני האלמנטים הללו דומים מאוד באופיים, אנשים רבים חושבים שהם אותו יסוד. בשנת 1809, כימאי בריטי אחר, ויליאם הייד וולסטון, סיווג בטעות את "טנטלום" ו"קולומביום" כאותו חומר, מתוך אמונה שהם זהים בכל ההיבטים מלבד הצפיפות. אותו.
בשנת 1846, הכימאי הגרמני היינריך רוז ניתח עפרות טנטלום וקולומביום שונות. הוא גילה שיש אלמנט נוסף מלבד טנטלום, שקרוב מאוד לטנטלום, ושם את זה חדש היסוד נקרא ניוביום (ניוביום לקוח מהדמות המיתולוגית היוונית ניוב כי השם של הטנטלום בא מטנטלוס במיתולוגיה היוונית, וניוב. היא בתו של טנטלוס, מה שיכול להצביע טוב יותר על הדמיון בין טנטלום לניוביום). בין 1864 ל-1865, כמה תוצאות מדעיות הראו גם ש"קולומביום" ו"ניוביום" הם אותם יסודות, ושני המונחים היו נפוצים למאה הבאה. בשנת 1864, הכימאי השוויצרי וילהלם בלומסטרנד השיג לראשונה ניוביום מתכתי על ידי הפחתת כלוריד עם מימן. בשנת 1951, ועדת השמות של האיגוד הבינלאומי לכימיה תיאורטית ויישומית החליטה רשמית להשתמש בניוביום כשם הרשמי של היסוד.
פיתוח תעשיית הניוביום
ניוביום שימש לראשונה לייצור מנורות ליבון בתחילת המאה ה-20. אבל יישום זה הוחלף במהירות בטונגסטן, בעל נקודת התכה גבוהה יותר והוא מתאים יותר לייצור מנורות ליבון. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התגלה תכונתו של הניוביום להגביר את חוזק הפלדה, מה שקידם את יישום הניוביום בתחום הפלדה. כיום, תעשיית הפלדה היא עדיין אזור היישום העיקרי של ניוביום. בשנות ה-40 פותח היישום של סגסוגות-על טנטלום-ניוביום. בשנות ה-50, הופעת המיצוי וההפרדה של טנטלום וניוביום הניחה את הבסיס לפיתוח תעשיית הניוביום. בשנת 1961, הפיזיקאי האמריקני יוג'ין קונצלר ועמיתיו גילו במעבדות בל שסגסוגות ניוביום-פח יכולות להמשיך לשמור על מוליכות-על בנוכחות זרמים חזקים ושדות מגנטיים חזקים. יישום.
בסוף שנות ה-70 הגיעה צריכת הניוביום בעולם ל-1000-1200 טון, ועד סוף שנות ה-80 עלתה צריכת הניוביום ל-1600-1800 טון. לפי הנתונים שפרסם המכון הגיאולוגי של ארה"ב ב-2014, ב-2013, הייצור העולמי של ניוביום היה כ-51,000 טון, והייצור היה מרוכז יחסית. ייצור הניוביום בברזיל ובקנדה לבדו היווה כ-98 אחוזים מכלל ייצור הניוביום בעולם. צפון אמריקה ואירופה הן האזורים העיקריים שצורכים ניוביום, וסין היא גם צרכנית ניוביום גדולה. בשנת 2010, צריכת הניוביום בסין היוותה רבע מסך הצריכה העולמית. נכון להיום, תעשיית הניוביום בעולם התפתחה לרמה גבוהה מאוד מבחינת הטבה, התכה, טכנולוגיית עיבוד, היקף ייצור, תפוקה, תחומי יישום וצריכה. מוצרי ניוביום שונים נמצאים בשימוש נרחב גם בתעשיות ברזל ופלדה, חומרים מוליכים, אלקטרוניקה, רפואה ואחרות. ביניהם, לניוביום יש את הצריכה הגדולה ביותר בתחום הברזל והפלדה, המהווה כ-90% מסך צריכת הניוביום העולמית.
